פסק-דין בתיק ת"א 1910-09

1.        בפניי תביעה נזיקית וכספית, בת שני חלקים נפרדים זה מזה, על סך כולל של 299,000 ש"ח.

רקע

2.        ביום 13.8.2000 נחתם הסכם שכירות בלתי-מוגנת (נספח א' לכתב-התביעה, להלן: "ההסכם" או " הסכם השכירות") בין התובע, מר יעקב וידר (להלן: " התובע"), לבין הנתבעת 1, חברת איי.ש.ר. גרפיקס בע"מ (להלן: " הנתבעת"). במסגרת הסכם השכירות שכרה הנתבעת מן התובע מחסן ושטח הצמוד אליו במושב חמד (להלן ביחד: " המחסן" או "המושכר").

הנתבע 2, מר רוני עזרן, המנכ"ל ובעל המניות העיקרי של הנתבעת (להלן: "הנתבע"), חתם כערב לקיום כל התחייבויות הנתבעת על-פי הסכם השכירות.

3.        הסכם השכירות נחתם בתחילה לתקופה בת שנתיים, מיום 1.10.2000 ועד ליום 30.9.2002. דמי השכירות נקבעו בסעיף 5.1 להסכם והועמדו על סך של 2,500 דולר לחודש בתוספת מע"מ, כאשר התשלום יבוצע בשקלים על-פי שער הדולר היציג ביום התשלום.

עוד נקבעו בהסכם שלוש תקופות שכירות נוספות, בנות שנה כל אחת (כלומר, בסך הכול שלוש שנים נוספות עד ליום 30.9.2005). בסעיף 5.3 להסכם נקבע כי דמי השכירות בתקופת השכירות הנוספת הראשונה (מיום 1.10.2002 ועד ליום 30.9.2003) יעמדו על סך של 2,600$ לחודש בתוספת מע"מ; ואילו בשתי תקופות השכירות הנוספות (מיום 1.10.2003 עד ליום 30.9.2005) יעמדו דמי השכירות על סך של 2,700$ לחודש בתוספת מע"מ.

4.        אין מחלוקת בין הצדדים כי תקופת השכירות הוארכה בהמשך עד לחודש יולי 2008, וזאת ללא הסכם נוסף בכתב. אלא שכפי שיפורט להלן, הצדדים נחלקו ביניהם ביחס לגובה דמי השכירות בתקופות הארכת ההסכם, כאשר הנתבעת טוענת כי דמי השכירות נותרו בהסכמה על הסך המקורי של 2,500$ לחודש, וזאת על אף האמור בסעיף 5.3 הנ"ל להסכם, בעוד התובע טוען לתחולתו של סעיף זה.

התביעה

5.        כאמור, התביעה מתייחסת לשתי עילות נפרדות:

האחת, פיצוי לתובע בסך של 150,000 ש"ח בגין נזק שנגרם לגג המחסן, אשר נפגע כתוצאה מסופת ברד והוחלף על-ידי הנתבעת לגג מחומר אחר, לטענת התובע באופן שפגע בערכו של המחסן וגרם נזקים לתובע.

העילה השנייה, עניינה טענות כספיות שונות כדלקמן:

א.      תשלום בחסר של דמי השכירות שנקבעו בין הצדדים בסך נומינלי כולל של 112,971 ש"ח, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה סך של 144,852 ש"ח.

ב.      אי-תשלום חשבונות חשמל ומים בתקופת השכירות האחרונה בסך נומינלי של 4,080.83 ש"ח ו-69.30 ש"ח בהתאמה, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה סך כולל של 4,510 ש"ח.

ג.        אי-תשלום מסי ועד המושב בגין 70 חודשים בסך נומינלי של 9,100 ש"ח, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה סך של 12,332 ש"ח.

6.        כבר עתה יצוין כי חיבור כל סכומי התביעה הנ"ל יחד משמעותו סכום תביעה כולל של 311,694 ש"ח. אלא שהתביעה הוגשה, כאמור, על סך כולל של 299,000 ש"ח בלבד.

ככל הנראה, התובע טען, כאמור, לפיצוי בסך של 150,000 ש"ח בגין הנזק לגג המחסן. ואולם, בפועל התייחס התובע בסעיף 13(ז) לכתב-התביעה לעלות המוערכת של החלפת הגג לחומר אחר, כאמור בחוות-דעתה של המהנדסת מטעמו (נספח ג' לכתב-התביעה), בסך של 118,000 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית נכון ליום הגשת התביעה סך של 137,470 ש"ח.

התחשבות בסכום זה במקום בסכום של 150,000 ש"ח תוביל לסכום תביעה כולל של 299,164 ש"ח ועל כן יש לקבוע כבר עתה כי התביעה בגין הנזק לגג עומדת על סכום של  137,470 ש"ח בלבד.

7.        עוד יצוין כי התובע טען בכתב-התביעה כי הנתבעת לא מילאה את חובתה לשלם דמי חכירה למינהל בתקופת השכירות, אך לא ציין את סכום התביעה בגין רכיב זה (וממילא סכום זה לא נכלל בסכום התביעה הכולל כמפורט לעיל) ואף לא הביא כל אסמכתא מן המינהל ביחס לגובה דמי החכירה בתקופה הרלוונטית. לפיכך יש לקבוע כבר עתה כי רכיב זה אינו נכלל בכתב-התביעה.

8.        אשר לתשלום בחסר של דמי השכירות, הרי שטענה זו נחלקה לשתי טענות משנה: האחת, הטענה כי הנתבעת הוסיפה לשלם דמי שכירות בסך של 2,500$ לחודש, כך שדמי השכירות לא הועלו לסך של 2,600$ לחודש ובהמשך לסך של 2,700$ לחודש כקבוע בסעיף 3.5 הנ"ל להסכם; והשנייה, כי דמי השכירות שולמו שלא בהתאם לשער הדולר הנכון ביום התשלום, ובלשונו של סעיף 7 לכתב-התביעה - "בפועל השוכרת (הנתבעת - א.ל.ע.) שילמה כמעט תמיד על חשבון דמי השכירות סכום הנופל משמעותית מהערך השקלי הנכון של המועד הרלוונטי".